הסרט החדש של בריטיש אירוויז באמצעות Uncommon מצוין בעיניי.
הכתיבה מעולה, הפסקול נפלא, יש שילוב של רגש והומור במידה הנכונה ועוד איזה רגע וחצי של WTF, הנחה מושלמת של הלוגו בסוף, ובעיקר הוא הצליח לגרום לי בדיוק למה שהוא התכוון, למה שאף סרט של אלעל או ארקיע או איסתא אף פעם לא גרמו לי - לרצות לעשות הפסקה מהחיים האלה רגע, ולעוף לחו"ל.
אוקיי אולי זה גם קצת קשור לתקופה. אבל לא רק.
לצפות פעמיים, ואז עוד פעם. בית ספר.
